לשון הרע בפייסבוק – הגבול האפור בין מותר לאסור

בית המשפט פסק פיצוי בסך 25,000 ש”ח בגין לשון הרע בפייסבוק ודן בגבול האפור בין מותר לאסור במסגרת שיח.

עובדות המקרה:

הנתבעת “פרסמה “הודעה קבוצתית” במסגרת קבוצה בפייסבוק, אשר שני הצדדים השתתפו בה. בהודעה קבוצתית זו כתבה הנתבעת אל התובע:

“אתה האפס הגדול ביותר שנתקלתי בו מימיי, ואני לא צריכה לפגוש אותך כדי לדעת את זה בוודאות מלאה. אתה חסר רגישות, מודעות, סביר להניח גם חסר נשמה. מעל הכל – אתה פשוט טיפש וחסר מושג, והמשפט “בחור שמקיים יחסי מין עם בחורה לא משנה את חייה ולא רוצע את נפשה – הוא סך הכל עוסק בספורט מענג (בתקווה) לשני בני הזוג”, מעיד על זה שאתה גם אנס. אין לי צל ספק שאנסת לאורך חייך. אתה אדם טיפש ונחות, ואני מקווה שאם מדובר ב”ספורט מענג” תלמד את הלקח בדרך המעשית…”.

זה הוא ציטוט מלא של ה”פוסט” מושא התביעה, שצורף לכתב התביעה. הקטעים שמודגשים בקו הם הדברים העיקריים אשר לטענת התובע פגעו בשמו הטוב, והם אשר צוטטו בסעיף 6 של כתב התביעה ואף בתצהירו של התובע.

דברים אלה – ובמיוחד: כי התובע הוא אנס, וכי אין לנתבעת צל ספק שביצע אונס לאורך חייו – מהווים, על פני הדברים, לשון הרע, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ”ה – 1965 (להלן: חוק לשון הרע).

בתגובה לדברים אלה כתב התובע כי הם פוגעים בשמו הטוב ודרש מהנתבעת להתנצל ולהסיר לאלתר את הפרסום הפוגע, ואף התרה כי אם לא תעשה כן, הוא ייאלץ לנקוט צעדים משפטיים.

על כך השיבה הנתבעת: “אין לי על מה להתנצל. זו דעתי עליך שנובעת באופן ישיר מהדעות שהבעת כאן ומוויכוחי הרבים אתך”.

בהמשך כתב התביעה מציין התובע פרסום נוסף של הנתבעת, שבו ציינה כי מבין שניהם התובע אינו המשפטן (בעוד שהנתבעת היא סטודנטית למשפטים). עוד כתבה שם הנתבעת אל התובע: “בכל מקרה, בהצלחה בשמירה על שמך “הטוב”. תצטרך ממש להשתדל”.“

במסגרת הדיון בטענות הצדדים, בית המשפט הבחין בין האשמות התובע על ידי הנתבעת בדבר היותו “אנס” לבין שימוש במילות גנאי במסגרת שיח בוטה. מדברים אלו עולה לכאורה כי שיח בוטה הפך תופעה “מקובלת” כיום ואינו מהווה בהכרח פרסום לשון הרע:

“בפרסום מושא התביעה יש כלפי התובע לשון הרע, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק לשון הרע; במיוחד בדברי הנתבעת: “אתה גם אנס. אין לי צל ספק שאנסת לאורך חייך”.

אשר למילות גנאי שבפרסום, כמו: “אתה האפס הגדול ביותר שנתקלתי בו..” “אתה אדם טיפש ונחות” – ניתן לטעון כי בהתחשב בשיח הבוטה שמקובל כיום, למרבה הצער, בחברתנו, אין עוד לראות הטחת מילות גנאי כאלה, תוך ויכוח, כפרסום של לשון הרע… הנתבעת צירפה לתצהירה תכתובת במסגרת “הקבוצה בפייסבוק” שבה כתב עליה התובע כי היא חסרת שכל וחסרת טקט“.”

בית המשפט פסק:

אין צורך להכביר דברים על חשיבותו של חופש הביטוי, אך כמו זכויות-יסוד אחרות, מוגבלת אף זכות זו במידה שהמחוקק מצא נכונה, על מנת לאזן אותה אל מול זכויות ואינטרסים נוגדים.

אין ספק שלנתבעת זכות להביע את דעתה. אף התובע, מצידו, הצטרף ל”קבוצה בפייסבוק” כמשתתף-לעומתי, דווקא על מנת לתמוך בחופש הביטוי, גם לגבי דעות שאינן מקובלות על מרבית חבריה של קבוצה זו.

אולם יש הבדל ניכר בין הבעת דעה, אפילו בלשון בוטה, לבין פרסום כי אדם מסויים ביצע מעשים נקלים ושפלים כמו אונס “אפור”, מה גם שבלשון הנחרצת של הפרסום לא נכלל כל סיוג ל”אונס”. אין צורך לעמוד על הפגיעה בשמו הטוב ועל העלבון שנגרמים לאדם שהופץ כלפיו פרסום כזה.

מדובר בפרסום מכפיש וחמור, שעל מנת שיהיה מוגן על ידי איזו מההגנות שבחוק לשון הרע, עליו לעמוד בבירור בתנאיה של הגנה כזאת. הפרסום מושא התביעה אינו עומד בתנאי ההגנות, שהנתבעת ביקשה לחסות תחתן.

הנתבעת פרסמה דברים אלה ביחס לתובע, ב”הודעה קבוצתית” שפתוחה לפחות ל- 50 חברי “הקבוצה בפייסבוק” (כך, על פי עדותה); וזאת מבלי שטרחה אפילו לוודא כי התובע הוא אמנם אותו “אלכס” שכתב, באתר אחר, את התגובה שקוממה אותה. למותר לציין כי “אלכס” הוא שם שכיח.

הנתבעת הגדילה לעשות בכך שלאחר שהסתברה לה הטעות בזהות הכותב, היא הסבה את הפרסום הפוגע ושייכה אותו ישירות לתובע, על בסיס “מבנה מסקנתי” שבסיסו העובדתי לא הוכח.

פרסום פוגע זה אינו מוגן על ידי ההגנות שבחוק לשון הרע. פרסום כזה חוצה, בבירור, את הקווים ונכנס אל תחום העוולה של פרסום לשון הרע.