התפשטות מגפת הקורונה והמאמצים חסרי התקדים לבלום אותה הובילו, בין היתר, להפרות חוזים בקנה מידה עצום, בארץ ובעולם. בנסיבות חריגות אלו, עולה השאלה מי צריך לספוג את הנזקים הרבים עקב הפרות אותם חוזים. התשובה לשאלה זו יכולה להיות ההבדל בין להיות או לחדול.
מדינת ישראל, כמו מדינות רבות אחרות בעולם, הטילו מגבלות שעניינן צמצום הפעילות במשק, על מנת להאט את התפשטות נגיף הקורונה באוכלוסייה.
בהתאם, מרכזים מסחריים, בתי עסק ומשרדים התרוקנו מכל פעילות, אירועים ופעילויות שנועדו להתקיים בוטלו, פרויקטים בתחום התעשייה והבניה נעצרו באיבם, וכן הלאה.
בסיטואציה זו עולות כל מיני שאלות, לדוגמא- אם כלל לא ניתן להגיע לחדר כושר להתאמן, האם יש חובה על המתאמנים לשלם את דמי המנוי החודשיים לאותה תקופה? אם המרכז המסחרי, שבו מצוי חדר הכושר, סגור למבקרים, האם יש חובה על הבעלים של חדר הכושר לשלם דמי שכירות למרכז המסחרי או דמי ניהול לחברת הניהול? אם עובדי חברת הניהול, כגון עובדי השמירה והניקיון, לא מתייצבים לעבודתם במרכז המסחרי, האם חובה על חברת הניהול להמשיך ולשלם להם משכורות חודשיות כרגיל?
התשובה לשאלות אלו מורכבת ותלויה בנסיבות השונות.
טענת סיכול חוזה כהגנה מפני תביעת פיצויים בגין הפרת חוזה
על פי דין, הפרה של חוזה מתרחשת כאשר ישנו מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה. הפרה אינה מותנית בקיומו של אשם אצל מי מהצדדים.
באופן רגיל, בנסיבות של הפרת חוזה, עומדת בפני הצד שנפגע מהפרת החוזה האפשרות לתבוע אכיפה או ביטול של החוזה וכן לתבוע פיצויים כספיים בגין ההפרה. פיצויים שכאלו יכולים להיות לדוגמא השבת ההוצאות שהוציא במסגרת ובקשר לחוזה או כספים שיכול היה להרוויח אם החוזה היה מקוים.
על אף האמור לעיל, לפי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הפרת החוזה לא תהיה עילה לאכיפה או לפיצויים, במקרה של אונס או סיכול החוזה. יש לכך שלושה תנאים: א) ההפרה הייתה תוצאה של נסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן, או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש; ב) המפר לא יכול היה למנוע את אותן נסיבות; ג) וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים.
כמו כן, לפי סעיף 39 לחוק החוזים, בקיום החוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. בהתאם, ניתן לטעון כי כאשר יש שינוי קיצוני בנסיבות המתרחש מחוץ למסגרת החוזה, גם עמידה על קיום החוזה או שימוש בזכות הנובעת מהחוזה מהווה חוסר תום לב.
אם כן, צד לחוזה שהפר את חובותיו החוזיות עקב נסיבות חריגות ובלתי-צפויות, יוכל לנסות ולהתגונן מפני תביעה לאכיפה או פיצויים בטענה שהחוזה סוכל או שמדובר בתביעה בחוסר תום לב.
הפרת חוזה על רקע מגפת הקורונה
נקודת המוצא היא כי מגפת הקורונה אינה מהווה הגנה מוחלטת או אוטומטית מפני תביעות בגין הפרת חוזים. לכן, יש לבחון את הנסיבות של כל מקרה בנפרד, על מנת לעמוד על זכויות הצדדים לחוזה שהופר.
כמו בכל מקרה של הפרת חוזה, קודם כל יש לזהות את הצד המפר. ואולם, זה לא תמיד קל. אם לדוגמא בוטל אירוע באולם, בשל צו של משרד הבריאות המונע התקהלות של יותר מעשרה אנשים, מיהו הצד המפר? המזמין או בעל האולם? אם מצד אחד, שילם המזמין מקדמה ומצד שני, בעל האולם הוציא הוצאות לקראת האירוע, מי מהצדדים זכאי לפיצוי בגין נזקיו?
בשלב ראשון, יש לחפש את התשובה בחוזה שבין הצדדים. כך למשל, ייתכן שהחוזה מסדיר את מדיניות הביטולים באופן שמבהיר שביטול התקשרות עד מועד מסוים, יזכה את המזמין בהחזר מקדמה. כמו כן, בחוזים רבים ישנה הוראה חוזית של כח עליון, המבהירה כיצד ינהגו הצדדים בנסיבות חריגות ובלתי-צפויות. כלומר, הפרת חוזה על רקע מגפת הקורונה צריכה להיבחן בכל מקרה לאור הוראות החוזה שבין הצדדים.
בשלב שני, הצד שנפגע מההפרה, יכול לתבוע אכיפה, ובהנחה שזה לא אפשרי, פיצויים. על רקע מגפת הקורונה, יכול הצד המפר לטעון לקיומו של החריג מפני תביעה לפיצויים שעניינו אונס או סיכול חוזה. בהקשר זה, הפסיקה נקטה עמדה פרשנית מצמצמת מאוד ביחס לנסיבות שיכולות לעלות כדי סיכול חוזה. כך, לאורך השנים קבע בית המשפט העליון כי כמעט כל מאורע הינו בגדר הצפוי, לדוגמא, ירידת גשמים שלא בעונתם, גירוש אזרחים ישראליים מאוגנדה כתוצאה מהפיכה, עיכוב בקבלת אישורי מסים בעקבות מעבר של משרדי מס שבח למחשוב, שינוי בשערי מטבע. כן נשמעה הגישה בבית המשפט העליון לפיה "בענייני מלחמה ושלום, הבלתי צפוי הוא לעולם בגדר הצפוי עבור אדם מישראל". ואולם, במקרה אחר צוין כי מדובר בגישה נוקשה מדי וכי יש לבחון בכל מקרה ומקרה את השפעתו של האירוע החריג על מהות היחסים החוזיים. כלומר, מבחן הצפיות לא יוחל על עצם פרוץ המלחמה, אלא על ההשלכות המעשיות של האירוע על מהות היחסים החוזיים.
[עא 715/78, אריה כץ נ' נצחוני מזרחי בע"מ, 13.9.1979; ע"א 6328/97, רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5) 506; עא 5054/11, ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' עו"ד יעקב אמסטר, 7.3.2013; עא 4893/14, וליד חמודה זועבי נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, 3.3.2016; ]
ואולם, האם לא ניתן היה לצפות התפרצות מגפה כמו למגפת הקורונה? הרי, בעשורים האחרונים, נתקלנו במגפות שונות כגון ה-SARS ושפעת החזירים אשר הבהירו לעולם כי מגפה עולמית מהווה סיכון אמיתי. מצד שני השלכותיה של מגפת הקורונה, לרבות ההגבלות על הפעילות במשק וסגירת הגבולות בין מדינות, יצרו סיטואציה חדשה, קיצונית ולא מוכרת, לפחות במדינת ישראל. סיטואציה זו השפיעה בהכרח על מערכות יחסים חוזיות רבות, באופן שנראה שקשה היה לצפות. על כל פנים, בהתאם להלכה הפסוקה, יש לבחון, בכל חוזה בנפרד, אם מגפת הקורונה והשפעותיה על החוזה, אכן היוו נסיבות בלתי-צפויות שלא ניתן למנוע אותן ומנעו את קיום החוזה כמוסכם, באופן שעולה כדי סיכול.
ואולם, גם במקרה שבו יקבע בית המשפט כי אכן סוכל חוזה בין שני צדדים, בית המשפט עדיין רשאי, אם נראה לו צודק לעשות כן, לחייב כל צד להשיב למשנהו את מה שקיבל לפי החוזה (גם אם החוזה לא בוטל) וכן לחייב את המפר בשיפוי הנפגע בגין הוצאותיו הסבירות של הנפגע לשם קיום החוזה. במילים אחרות, סיכול החוזה לא מהווה הגנה מפני תביעה לפיצויים, אלא רק מגביל את סוג הפיצויים שבהם יחויב המפר לשלם, בכפוף לפסיקת בית המשפט בעניין זה.
לבסוף יצוין כי באופן רגיל חלה על הצד הנפגע מהפרת חוזה החובה להקטין את נזקיו. היות שמגפת הקורונה השפיעה על המשק כולו, ייתכן שיהיה לצד הנפגע קושי להקטין את נזקיו, למשל על ידי התקשרות בעסקה חלופית. מצד שני, ייתכן שבנסיבות, יהיה זכאי הצד הנפגע לפיצויים או הטבות מהמדינה, דבר שיכול להביא להקטנת נזקיו כתוצאה מהפרת החוזה.
התנהלות הצדדים לחוזה כתוצאה ממגפת הקורונה
בחלק מהמקרים, באפשרות הצדדים לזהות מראש הפרה צפויה של החוזה ביניהם, ולמנוע אותה.
לדוגמא, כשמזהים הצדדים שיש מניעה לקיום החוזה כפי שמלכתחילה הוסכם, יכולים הצדדים לבחור לסיים את ההתקשרות ביניהם. כך במסגרת יחסי העבודה, רשאים מעסיקים לפטר עובדים שבנסיבות אין להם תעסוקה או להוציא אותם לחל"ת, כאשר החוק מסדיר את זכויותיהם של העובדים במקרים כאלו.
גם במקרה שהפרת החוזה כבר התרחשה, פניה לערכאות השיפוטיות היא לא בהכרח הפתרון היחיד.
הרי, הצדדים יכולים להגיע להסכמות ביניהם על שינוי מוסכם של החוזה, על מנת להתאימו לנסיבות החריגות שנוצרו. לדוגמא, ניתן להסכים על הפחתת מחיר, מתן זיכוי כספי, דחיית המועד לביצוע התחייבויות, אספקת מוצרים או שירותים חלופיים. עם זאת, חשוב להפעיל שיקול דעת בביצוע שינויים בחוזה, בשים לב לכך, שטרם ידוע מתי וכיצד יחזור המשק לשגרה, ולפיכך, רצוי לבחון שינויים ששני הצדדים יכולים לעמוד בהם גם במקרה של התארכות התקופה שבה המשק מצוי תחת מגבלות.
אם קיום החוזה הפך לא רלוונטי, יכולים הצדדים לנסות להגיע להסכמות על תנאי ביטול החוזה, אף אם מבחינה חוזית אין עילה לביטול החוזה באותו מועד. כחלק מהביטול, יבחנו הצדדים את האפשרות לבצע השבה חלקית או מלאה של כספים שכבר שולמו במסגרת החוזה.
למרבה הצער, השלכותיה של מגפת הקורונה והמשך השיבושים בפעילות המשק עלולה להביא את סופם של עסקים רבים. לכן, כל עוד השפעותיה של מגפת הקורונה ניכרות, חשוב שתבחנו מחדש את מכלול החוזים שאתם צד להם ותבצעו בהם את ההתאמות הנדרשות, וזאת על מנת להקטין הוצאות ונזקים ככל הניתן. ככל שלא ניתן יהיה להגיע להסכמות בין הצדדים בעניין ההתאמות הנדרשות או ביטול בהסכמה של החוזים, ייתכן שלא יהיה מנוס מפני פניה לבית המשפט.
