לעיתים, אנו בוחרים להפקיד את כספינו ונכסינו לשמירה ולטיפול אצל אחר. זה יכול להיות איש מקצוע או אדם מוכר, המשמש כנאמן עבורנו. במצבים כאלו, היינו רוצים להתרווח אחורה ולסמוך על הנאמן שישמור על האינטרסים שלנו. עם זאת, חשוב לא לנהוג בשאננות ויש להימנע ממצב שבו נאמן עבורנו פועל לגמרי ללא פיקוח.
ישנם מגוון דברי חקיקה המטילים חובות נאמנות וחובות אמונים על מי ששומר ומטפל בנכסיו של אחר. למשל- חוק הנאמנות, תשל"ט-1979, חוק השליחות, תשכ"ה-1965, חוק החברות, התשנ"ט-1999, פקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, וכו'.
היקף חובות הנאמנות משתנה בהתאם לדבר החקיקה, ואולם ככלל, על הנאמן- לפעול בנכסי הנאמנות לטובת הנהנים, לתת דין וחשבון על מצב הנכסים ולהמנע מהפקת טובות הנאה מנכסי הנאמנות או מביצוע פעולות בניגוד עניינים.
אלא שלמרבה הצער, קיומה של חובת נאמנות כשלעצמה אינה ערובה לשמירה על נכסי הנאמנות.
יצירת יחסי נאמנות
יחסי נאמנות נוצרים בנסיבות שונות ומגוונות. כך לדוגמא, בעלי תפקיד שונים כגון נושא משרה בחברה, אפוטרופוס, מנהל עיזבון, מנהל נכסים, כולל רו"ח ועו"ד, חבים בחובות אמון כלפי הנהנים שעבורם הם פועלים. גם בין שותפים עסקיים יש חובה להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו. לשם הנוחות, במאמר זה יכלול המונח "נאמן" כל אדם שיש לו חובת אמון כלפי אחר, גם אם זה לא כל תפקידו.
לעיתים נוצרים יחסי הנאמנות בהסכם שבעל פה, מבלי להגדיר במפורש את ההסכמה בין הצדדים כנאמנות וכמובן מבלי לערוך הסכם נאמנות מפורט. לדוגמא: (א) בין שני חברים יכולה להתגבש הסכמה בעל פה, לפיה רק אחד משניהם יירשם כבעל מניות בחברה משותפת ויחזיק את המניות בעבור השני משיקולים שונים; (ב) שני קרובי משפחה יכולים להסכים כי האחד יעביר כספים לשני, כדי שהשני ישקיע אותם עבור הראשון; (ג) שותפים עסקיים יכולים להסכים שאחד מהם ירכוש עם כספי השותפים נכסים שונים, שירשמו בינתיים לשם הנוחות על שם הרוכש.
בחלוף הזמן ובמיוחד כאשר לא נערך הסכם מפורט בכתב בעניין נכסי וכספי הנאמנות, יכולה בהחלט להתעורר מחלוקת, באשר לשאלה, האם בכלל נוצרו יחסי נאמנות בין הצדדים והמחזיק בנכסים עלול להתכחש לתפקידו כנאמן עבור הנהנה.
הסתרת המעילה על ידי הנאמן
כאמור, על הנאמן מוטלת חובה לדווח לנהנים עבורם הוא פועל לגבי מצב נכסי הנאמנות. חובה זו נועדה להקל על הנהנים לפקח על פעילות הנאמן ותוצאותיה. ואולם, פעמים רבות, הנאמן לא מעביר דיווחים שכאלו או מפסיק להעבירם בחלוף הזמן והנהנים לא דורשים זאת ממנו. לא רק זאת, במקרים רבים, לא ניתן ללמוד מהדיווחים על בעיה כלשהי בנאמנות. דיווח של הנאמן על הפסדים או על רווחים בקשר עם נכסי הנאמנות לא מלמד כשלעצמו אם הנאמן עשה שימוש פסול בנכסי הנאמנות שהשפיע על שורת הרווח או ההפסד.
ככל שהנאמן מבצע את תפקידו לפרק זמן ארוך יותר, כך הוא נחשף ליותר ויותר פגמים במערכת הדיווחים והרישומים החשבונאיים בעניין נכסי הנאמנות. נאמן הגון יפעל לתיקון הפגמים הנ"ל, ואולם נאמן חסר תום לב, ינצל את הפגמים הנ"ל כדי לגזול את נכסי הנאמנות מבלי שיבחינו במעשיו. ככל שפעולות המעילה הראשונות יצליחו מבלי להתגלות, עוצמת המעילה תגבר.
צריך להבין שגם כאשר ישנו משרד רואה חשבון שתפקידו לבקר את ספרי החברה או את ספרי העסק שאותו מנהל הנאמן עבור הנהנים, אין בכך כדי להבטיח גילוי המעילה. ככלל, רואי החשבון המבקרים ניזונים ממידע שמועבר להם על ידי בעל התפקיד הרלוונטי, הוא הנאמן לרוב, ומבצעים בדיקות מדגמיות בלבד לאימות המידע שמתקבל אצלם. בהתאם, נאמן שנחוש למעול בנכסי הנאמנות ימצא את הדרך לבצע מניפולציות בספרי ובמסמכי החברה או העסק, כדי להסתיר את מעשיו.
התמודדות עם הסיכון של מעילה
לאור האמור לעיל, ישנה חשיבות רבה לעריכת הסכמים מפורטים בכתב לגבי נכסי הנאמנות. אמנם, אין בהסכמים אלו כדי למנוע מעילה עתידית, ואולם במקרה של מעילה חלילה, יהיה בהסכמים כדי להקל על הנהנה להוכיח, בשלב ראשון, את קיומם של יחסי הנאמנות והבעלות שלו בנכסי הנאמנות.
בנוסף, על הנהנה להימנע ממצב שבו הנאמן פועל ללא פיקוח בקשר עם נכסי הנאמנות. למשל, על הנהנה לדרוש מהנאמן דיווחים תקופתיים מלאים ומפורטים. על הנהנה לשמור אצלו את הדיווחים. דיווחים אלו יאפשרו לנהנה לזהות שינויים לאורך זמן, במצב נכסי הנאמנות. על הנהנה לבקש מעת לעת גם מסמכים תומכים (כגון דפי בנק, כרטסת חברה, רישומי זכויות אצל הרשויות), על מנת שניתן יהיה להשוותם לדיווחים שמסר הנאמן כאמור. ככל שלנהנה אין את הידע המקצועי לבחון נתונים אלו, חשוב שיתייעץ עם בר-סמכא (שאינו קשור לנאמן), לפחות אחת לתקופה.
לבסוף וככל שמתעורר אצל הנהנה חשש בדבר קיומה של מעילה, מומלץ שיפנה באופן מיידי לקבלת ייעוץ משפטי וחשבונאי מגורם שאינו קשור לנאמן.
