אם יש לכם עילת תביעה אזרחית ואתם מתעכבים עם הגשת תביעה לבית המשפט, למשל כי אתם מנסים לפתור את הסכסוך מחוץ לבתי המשפט או ממתינים להתגבשות כל הנזקים שלכם או סתם לוקחים את הזמן, חשוב שתהיו ערניים לסוגיית ההתיישנות.
כל תביעה אזרחית שלא נפתח בגינה הליך-משפטי נתונה להתיישנות. קבלת טענת ההתיישנות משמעותה שבית המשפט לא ידון בתביעה.
ככלל, תביעות אזרחיות שאינן עוסקות במקרקעין מתיישנות תוך 7 שנים ותביעות במקרקעין מתיישנות תוך 15 (או 25 שנים, לגבי מקרקעין מסוימים).
עם זאת, חשוב להדגיש שאם לא תעלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, לאחר הגשת התובענה שכביכול התיישנה, אז לא תתקבל טענה זו על ידכם בהמשך.
ההיגיון מאחורי מחסום ההתיישנות
בדברי ההסבר לחוק ההתיישנות, אוזכרו שלושה טעמים עיקריים העומדים בבסיס עיקרון ההתיישנות:
ראשית, הקושי לשמור, זמן רב מדי, על ראיות והוכחות;
שנית, מהירות התנועה והחיים של התקופה החדשה, בה חייב כל אדם לדעת מה הן זכויותיו ומה הן חובותיו;
שלישית, ההשהיה הארוכה מדי בהגשת התביעה, אשר יש בה ריח של מחילה וויתור.
[הצעות חוק 312 ,י"ד בסיון תשי"ז, 13.6.1957]
דמיינו בעצמכם, איך תרגישו אם תקבלו לידיכם תביעה משפטית עקב סכסוך שהייתם מעורבים בו 10 שנים קודם לכן. זו סיטואציה לא הגיונית. לכן, החוק מאפשר לכם להתנגד לבירור תביעה שכזו על ידי העלאת טענת התיישנות.
אם כן וככל שיש זכות תביעה מוצדקת, לא כדאי להתמהמה עם הגשת תביעה, שכן כאמור טענת ההתיישנות יכולה ממש למוטט את התביעה.
תחילת תקופת ההתיישנות
מקובל להתייחס לתקופה שעד שמתיישנת עילת התביעה כ- "מירוץ ההתיישנות". הגשת התביעה צריכה להתבצע בטרם מסתיים המירוץ.
במצב רגיל, מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו נולדה עילת התובענה. בית המשפט העליון קבע כי זהו המועד בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי החייב, או במילים אחרות, המועד שבו נוצר "כח תביעה" קונקרטי בידיו של התובע. בשפה פשוטה- אם יש לתובע על מה לתבוע, שיתבע.
עם זאת, ישנם מקרים בהם מירוץ ההתיישנות יתחיל מאוחר יותר. לדוגמא, אם נעלמו מהתובע עובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא תלויות בו ושגם בזהירות סבירה לא ניתן היה למנוע אותן, אזי יתחיל מירוץ ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו. דוגמא נוספת: כל עוד לא מלאו לתובע 18 שנה (או 28 שנה במקרה של זכות הנובעת מתקיפה מינית או התעללות) לא יתחיל מירוץ ההתיישנות.
יתרה מזאת, במקרה שהנתבע הודה, בכתב או בבית משפט, בתוך תקופת ההתיישנות או לאחריה, בקיום זכות התובע, אז תתחיל תקופת ההתיישנות מחדש מיום ההודאה של הנתבע. בהקשר זה, גם אם עשה הנתבע מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות (למשל תשלום חלקי לתובע לפי זכות שכביכול התיישנה), יראו בכך כהודאה כאמור לצורך חישוב תחילת תקופת ההתיישנות מחדש.
הפסקות במירוץ ההתיישנות
מירוץ ההתיישנות יכול גם להפסיק בנסיבות מסוימות ולהתחדש עם חלוף הנסיבות.
לדוגמא, אם הוגשה תובענה לבית המשפט שנדחתה באופן שלא מונע מהתובע להגיש תביעה חדשה בשל אותה עילה (למשל, אם נמחקה תביעה בשל אי תשלום אגרה), אזי בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין, הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה.
דוגמא נוספת- אם התובע נמנע מהגשת תביעה בנסיבות של הטעיה, הפעלת כח, איומים או ניצול מצוקה מצד הנתבע או מי מטעמו, אז יושעה מרוץ ההתיישנות כל עוד נסיבות אלו נמשכות.
כמו כן, זמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע וכל עוד לא היה עליו אפוטרופוס (שאינו הנתבע) לא יספר בתוך תקופת ההתיישנות. גם הזמן עד שנודע לאפוטרופוס, העובדות המהוות את עילת התביעה, לא יספר בתוך תקופת ההתיישנות.
תקופת ההתיישנות לא תסתיים במקרים שנקבעו בחוק (שחלקם פורטו לעיל) בטרם עברה לפחות שנה מהיום שבו חדל העיכוב (או שנתיים במקרה שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו כאמור לעיל).
אם כן, חישוב תקופת ההתיישנות לא תמיד מסתכם בבדיקה קלנדרית-טכנית ויכול להוביל לוויכוח משמעותי בעניין זה בין הצדדים. הכרעה בוויכוח כאמור יכולה גם להביא לדחיית התביעה כולה.
