מי מאיתנו לא פנה לצלם, מעצב או גרפיקאי בבקשה לבצע עבורו או עבור העסק שלו עבודה מקצועית כמו עיצוב לוגו, בניית אתר אינטרנט או צילום תמונת תדמית? האם תהיתם כיצד מותר וכיצד אסור לכם להשתמש בתוצר – באותה יצירה מוזמנת?
השאלה הראשונה ביצירה מוזמנת הינה מיהו הבעלים של זכות היוצרים. לשאלה זו יש השלכות משמעותיות שכן רק הבעלים של יצירה יכול רשאי ליהנות מהזכויות וההגנה שחוק זכות יוצרים מעניק.
מה החוק אומר?
הכלל המנחה של הבעלות בדיני זכות יוצרים אומר כי היוצר של יצירה הוא הבעלים שלה (סעיף 33 לחוק זכות יוצרים). בהתבסס על כך, קובע סעיף 35(א) לחוק זכות יוצרים את הכלל לפיו הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה מוזמנת, כולה או חלקה, הינו היוצר. במילים אחרות, ברירת המחדל היא שדווקא הצלם, הצייר או המלחין הוא בעל זכות היוצרים ולא מזמין היצירה.
כחריג לכלל, סעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים קובע כי יצירות ספציפיות כמו יצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או אירוע פרטי אחר, הבעלות הראשונה בה תהיה של המזמין.
חשוב לדעת שהחוק מאפשר לצדדים להסכים הסכמה הפוכה לכלל, לפיה הבעלות ביצירה תהיה של מישהו אחר ולא של היוצר. הסתייגות זו ניתן ומומלץ לעגן במסמך כתוב ומפורש עליו חתומים שני הצדדים או לכל הפחות – היוצר.
החוק גם מכיר בהסכמה בין הצדדים בדבר בעלות בזכות היוצרים שנעשית באופן משתמע. אנחנו ממליצים שלא להסתמך על הסכמה שכזו כי היא מסוכנת יותר. לא לחינם ישנה עליה ביקורת רבה, בהיותה מכניסה מידה רבה חוסר ודאות ועמימות למערכת היחסים בין המזמין ליוצר בכל הנוגע להעברת הבעלות.
לדוגמא, מקרה בו נידונה בבית המשפט שאלת הבעלות ביצירה מוזמנת הינו ת"א 20558-02-12 דניאל הררי עיצובים בע"מ נגד היי סיין- ריהוטים בע"מ (מיום 25.8.2013). הנתבעת הינה יצרנית מותג הריהוט המשרדי "ספייס", ביקשה מהתובעת – חברה למתן שירותי עיצוב גרפי – להפיק קטלוג מודפס למוצריה. מסיבות שונות, נכשלה הדפסת הקטלוג והנתבעת פנתה לחברה אחרת להפקת קטלוג נוסף של רהיטיה. הנתבעת אף השתמשה בקטלוג שיצרה התובעת במסגרת אתר האינטרנט שלה. התובעת גרסה שיש בכך משום הפרת זכות היוצרים שלה שכן לשיטתה היא יוצרת היצירה ולכן היא בעליה, וכן היא העניקה לנתבעת רשות שימוש במוצר מודפס בלבד ולא במדיה דיגיטלית.
בית המשפט, בהתבסס על סעיף 35(א) לחוק קבע כי התובעת היא היוצר הראשון והיא בעלת זכות היוצרים. בית המשפט המשיך וקבע לא ניתן להסיק מהמיילים ומההצעה לעיצוב וליווי הפקת הקטלוג כי זכות היוצרים בעיצוב הקטלוג הוקנתה לנתבעת כמזמינת העבודה ולכן הנתבעת לא הוכיחה קיומה של הסכמה משתמעת העומדת בניגוד לכלל שבחוק. בין היתר, בהתייחס לטענת הנתבעת כי בעידן הדיגיטלי יש ליתן פירוש מרחיב לאמירה כי הנתבעת קנתה לה זכויות שימוש בקטלוג המקורי בפורמט המודפס, ויש להחיל שימוש כזה אף על האינטרנט, אמר בית המשפט כי "אחד ממאפייניו של העידן הדיגיטלי הינם קשיי האכיפה של הדינים והזכויות המוגנות על-ידי אותם דינים. מקלדות רבות נשברו בסוגייה זו, פסקי דין רבים נכתבו, ועדיין לא נמצאה הדרך האופטימלית לאכוף את דיני הקנין הרוחני ברשת. לפיכך, הסכמה של בעל זכות יוצרים להפצת יצירתו ברשת חייבת להיות ברורה, ולא כמסקנה מתחייבת מעצם השינויים הטכנולוגיים פרי המציאות" (פסקה 22).
מקרה נוסף הוא ת.א. (ת"א) 47653-04-13 א-קו מיתוג ויזמות בע"מ נ' יורם מור, מיום 13.2.2014, בו נדרש בית המשפט לפרש את המונח הסכמה משתמעת בהקשר של בעלות ביצירה. גם כאן קבע בית המשפט שבהעדר ראיה המעידה על הסכמה אחרת בין הצדדים זכות היוצרים בצילום מוקנית ליוצר, דהיינו לצלם.
בעניין זה דובר על תובעת – חברה קמעונאית בתחום הבלונים והמתנות המנהלת אתר אינטרנט, ומולה נתבעת – עסק קטן לשירות סידור ועיצוב בלונים ללקוחות הקצה בעלת עמוד עיסקי בפייסבוק. התובעת הופתעה לגלות שהנתבעת עושה שימוש ללא רשותה ב-6 צילומים של עיצוב בלונים המצויים באתר האינטרנט שלה, ושלטענתה יש לה זכות יוצרים בתמונות אלו. לטענת הנתבעת התובעת לא הוכיחה כי הזכויות בצילומים האמורים הן שלה והועברו לה מידי היוצר – הצלם. בית המשפט קיבל טענת הנתבעת ודחה את התביעה, כאמור.
