כאשר שניים או יותר מנהלים ביחד פעילות עסקית לשם הפקת רווחים, הם עשויים ליצור ביניהם שותפות, על כל המשתמע מכך לפי דין. במקרה כזה ובין היתר, יהיה כל שותף חשוף לטענות הנובעות ממעשי ומחדלי שותפיו.
לפי דין, שותפות שנתכוננה לשם ניהול עסק חייבת ברישום. ואולם, אי רישום השותפות לא ישפיע על התשובה לשאלה אם השותפות קיימת. פקודת השותפויות היא שמגדירה את התנאים לכינונה של שותפות.
בהתאם, כאשר שניים או יותר מנהלים ביחד פעילות עסקית לשם הפקת רווחים, הם עשויים ליצור ביניהם שותפות. זאת, גם אם לא רשמו את השותפות אצל רשם השותפויות, גם אם לא ערכו הסכם השותפות וגם אם מעולם לא דיברו ביניהם במפורש על כינון שותפות.
קביעה שיפוטית בדבר קיומה של שותפות
הטוען לקיומה של שותפות ייאלץ לשאת בנטל ההוכחה, הן ביחס לקיומה של השותפות והן ביחס לתוכן ההסכם בין השותפים, לרבות אופן ניהול השותפות שנבחר על ידם.
לצורך קיום שותפות, חייבים להתמלא לפחות שלושה תנאים: קיומו של עסק; שני אנשים או יותר שמנהלים את העסק במשותף; מניע משותף להפקת רווחים.
במקרה של מחלוקת בדבר קיומה של שותפות, יבסס בית המשפט את הכרעתו על פרמטרים שונים כגון: הכוונה של הצדדים להיות שותפים, הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים, השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק, הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק, הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בעניני העסק, השתתפות הצדדים ברווחי העסק, משכם של היחסים בין הצדדים וכן הלאה.
[ע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק, 1992]
אם כן, השאלה, מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות היא שאלה משפטית. לעומת זאת, קביעת התשתית העובדתית על סמך הראיות באשר לקיומה של שותפות היא שאלה שבעובדה.
אם קבע בית המשפט שבנסיבות מסוימות נוצרה שותפות, יחולו על השותפים בה כל דיני השותפויות.
חיובי השותפות וחיובי השותפים
ככלל, כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שותפיו לכל ענין הנוגע לעסקי השותפות ובכוחו של כל שותף לחייב את השותפות ושותפיו. רק לשם הדוגמא, אם שותף גרם במעשה או במחדל לנזק כלשהו, תהא השותפות כולה חבה בנזק זה, כל עוד אותו שותף פעל בהרשאה או במהלך הרגיל של עסקי השותפות.
ואולם, פקודת השותפויות מפרטת גם את החריגים לקביעה העקרונית הנ"ל. לדוגמא, שותף לא יחייב את השותפות או את שותפיו, אם הוא פעל ללא הרשאה של השותפות והאדם מולו פעל ידע את זה או שלא ידע/האמין שהנ"ל הוא שותף בשותפות. כמו כן, אם שותף שיעבד את אשראי השותפות או חייב את השותפות בדרך אחרת, למטרה שאין לה לכאורה קשר לעסקיה הרגילים של השותפות וללא הרשאה, אזי מעשהו לא יחייב את השותפות.
כל שותף יהיה חייב ביחד ולחוד עם יתר השותפים בכל החיובים שהשותפות חבה בהם.
אמנם, שותף זכאי להיפרע מהשותפות ומהשותפים שלו בגין הוצאות שהוציא לטובת השותפות. עם זאת, במקרה של פשיטת רגל של השותפות, שותף לא יהיה זכאי לתבוע את השותפות, אלא לאחר נושי השותפות ובמקרה של פשיטת רגל של שותף, רק לאחר נושי אותו שותף.
ניהול השותפות
חובתם של שותפים היא לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת ולהיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו. על השותפים למסור לכל שותף או לבא-כוחו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות.
כל שותף רשאי להשתתף בניהול עסקי השותפות, למעט שותפים מוגבלים בשותפות מוגבלת.
נכסי השותפות כוללים את כל הנכסים, הזכויות וטובות ההנאה שהוכנסו בראשונה להון השותפות או שנרכשו במהלך עסקיה של השותפות.
שותף לא יתקבל לשותפות בלי הסכמת כל השותפים הקיימים, ואולם שום רוב של שותפים לא יוכל להרחיק שותף מן השותפות, אלא אם ניתנה סמכות לעשות כן בהסכם מפורש בין השותפים.
במקרה של חילוקי דיעות בעניינים רגילים הקשורים בעסקי השותפות, תתקבל הכרעה ברוב של השותפים, ואולם, אין לעשות שינוי במהות של עסקי השותפות בלי הסכמת כל השותפים הקיימים.
כל שותף יהיה אחראי בפני השותפות על כל טובת הנאה שהפיק בלי סמכות משאר השותפים. בנוסף, שותף המקיים בלי הסכמת השותפים עסק הדומה במהותו לעסק השותפות ומתחרה בו, יהיה חייב לתת לשותפות דין וחשבון על כל הרווחים שעשה באותו עסק ולשלמם לשותפות.
עיגון הסכמות הצדדים בהסכם מתאים
בין אם הצדדים העוסקים בפעילות עסקית כלשהי מעוניינים בכינון שותפות ובין אם הם מבקשים להימנע מכך, מומלץ לערוך הסכם מתאים לשם הסדרת היחסים ביניהם.
במסגרת הסכם שותפות, ניתן יהיה לפרט את מסגרת יחסי השותפות בין השותפים, אופן קבלת ההחלטות, תקופת השותפות, ניהול נכסי השותפות, הרשאות לשותפים, פירוק השותפות ותוצאותיה, וכן הלאה.
לעומת זאת, בהסכמים מסוג אחר, כגון בהסכמי זכיינות, הסכמי הפצה, הסכמי קבלנות וכן הלאה, נהוג לציין במפורש כי אין בהתקשרות כדי ליצור יחסי שותפות בין הצדדים.
הסדרה חוזית של יחסי הצדדים תקל על התנהלותם ותבהיר להם מראש היכן הם עומדים מבחינת זכויותיהם והתחייבויותיהם המשפטיות.
