בשנת 2012 הגישה צלמת תביעה נגד אתר חדשות "PANET" (ת.א. (נצ') 682-10-12 פאתנה דחלה נ' ג'אבר מדיה בע"מ ואח') בשל פרסום 57 תמונות שונות ב-5 מועדים ופרסומים שונים. כתב התביעה הוגש בסכום של כ-1.14 מיליון ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים נוכח פרסום התמונות ללא קבלת רשות או הסכמה מהצלמת, מחיקת הקרדיט מהתמונות (תוך הוספת שם האתר המפרסם) וכן עילות תביעה נוספות.
טענת ההגנה העיקרית היתה כי הצילומים אינם בבעלות הצלמת כי אם בבעלות אלו שצולמו בתמונות ושעבורם בוצעו הצילומים (עבור חלק מהצילומים שולמה תמורה לצלמת). עוד נטען כי הצילומים שייכים למעסיקה של הצלמת וממנה קיבלו אישור לפרסום.
בית משפט השלום בנצרת, בפסק דינה של כב' השופטת גולומב מיום 18.7.2018 פסק לזכות התובעת פיצוי בסך 68,000 ש"ח וקבע כי זכות היוצרים שלה הופרו, בין היתר נוכח העמדת היצירה לרשות הציבור ללא רשות וכן מחיקת קרדיט מהתמונות (הפרה של זכות מוסרית):
1. הצלמת היא יוצרת התמונות. בין היתר, בכך דחה ביה"מ את דרישת הנתבעים להצגת קובץ מקורי של התמונות, בין היתר משום שהיום בעידן הדיגיטאלי אין "פילם" או "תשליל" שניתן להציג.
2. הבעלות בזכות היוצרים ביצירות היא של הצלמת. הנחת המוצא לפי סע' 33 לחוק זכות יוצרים הקובע כי ככלל היוצר הוא הבעלים. בכך דחה בית המשפט את טענות הנתבעים לקיום הסייגים לכלל ובין היתר דחה את הטענות כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצלמת לבין מנהלת קבוצה שלשיטתם הזמינה את הצילומים ואף אישרה את פרסומם באתר. אילו היו מתקיימים יחסי עובד-מעביד הכלל הקבוע בסע' 34 לחוק זכות יוצרים קובע כי הבעלות ביצירה שנוצרה בידי עובד שייכת למעביד.
3. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי ניתן להם היתר כללי לשימוש בתמונות שנלקחו מאתר הפייסבוק בטענה שלפי תנאי השימוש של פייסבוק רשות השימוש ניתנת לפייסבוק עצמה ולא לכל אחד הנוטל משם תמונות וממילא הרשות ניתנת לשימוש במסגרת הפייסבוק עצמו ולא כפי שבוצע.
4. בית המשפט הזכיר את ההלכה לעניין הזכות המוסרית לפיה "אין בקיומו של נוהג מסויים בענף פרסום שלא לתת "קרדיט" ליוצר במצבים מסויימים, ככל שאכן ישנו כזה, כל עיקר, כדי לשלול את זכותם המוסרים של יוצרים ביצירותיהם". בהתאם קבע כי הנתבעים הפרו את זכותה המוסרית של היוצרת שעה ש"חתכו" את הקרדיט מהתמונות המקוריות שפורסמו עם קרדיט לצלמת שבוצע באמצעות "סימן מים" ופרסמו אותן כשהן נקיות מקרדיט (ולחלקן אף הוסיפו את כתובת האתר שלהם).
5. לסיום, בית המשפט אף דחה את טענת הנתבעים בדבר שימוש הוגן לפי סעיף 19(א) לחוק זכות יוצרים ופסק כי הגנה זו אינה עומדת לנתבעים אשר נמנעו ממתן קרדיט ליוצר, בפרט כאשר המפרסם הוא גורם מקצועי-תקשורתי ובפרט שעה שהנתבעים ידעו שקיימות זכויות יוצרים בתמונות והשמיטו את פרטיה באופן אקטיבי.
6. לעניין הפיצוי שטח בית המשפט את הוראות סעיף 56 לחוק זכות יוצרים הדן בפיצוי ללא הוכחת נזק בשל כל הפרה והזכיר את ההלכה לפיה לא מספר האקטים או הפרסומים מהווים את מספר ההפרות אלא מספר הזכויות שהופרו. יש לבחון האם כל אחת מההפרות נסבה על זכות יוצרים עצמאית ונפרדת, בהתחשב בכך שמדובר ברכיבים ביצירה שהם חלק ממכלול, להבדיל מיצירה נפרדת בעלת קיום עצמאי, יש להכיר בכך כהפרה אחת. בנסיבות אלו פסק בית המשפט מחד כי סכום התביעה מוגזם במיוחד נוכח היעדר הנזק לתובעת, ומאידך כי התנהלות הנתבעים היתה פסולה, וכן פסק כי כל פרסום מהווה הפרה אחת שיש לפצות בגינו בסך של 15,000 ש"ח וכן סך של 8,000 ש"ח בגין ההפרה המוסרית.
