הליכי בוררות – יתרונות וחסרונות

באופן רגיל כשצדדים לסכסוך אינם מצליחים ליישב אותו בעצמם, הם עשויים למצוא את עצמם בבית המשפט. ואולם, ישנה אפשרות נוספת והיא בירור הסכסוך במסגרת הליך של בוררות. להליך הבוררות יש יתרונות וחסרונות אשר כדאי לבחון לפני מתן הסכמה להתדיין במסגרתו.

לפי חוק יסוד: השפיטה, סמכות השיפוט בישראל מסורה לבתי המשפט, בתי הדין והרשויות הרלוונטיות. כלומר, ניהול סכסוכים בפני ערכאות בוררות מהווה מעין הפרטה של סמכות השיפוט.

מסיבה זו, סכסוך יופנה לבוררות על ידי בית משפט, רק אם קיים בין הצדדים הרלוונטיים הסכם בכתב, שבו הוסכם למסור לבוררות סכסוך שנתגלע ביניהם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד.

הסכם הבוררות מגדיר את היקף סמכויות הבורר
הליך הבוררות יהיה כפוף להוראות הסכם הבוררות שבין הצדדים ולהוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

החשיבות של הסכם בוררות
על פי ההלכה הפסוקה, חיוב צד להתדיין בבוררות ללא הסכמתו פוגעת בזכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה בפסיקה כזכות יסוד. לכן וכאמור, התנאי הראשון והיסודי לקיום בוררות הוא שיהיה הסכם בכתב בין הצדדים.

[רע"א 7608/99 לוקי נ' מצפה כנרת, פ"ד נו(5) 156; חוק הבוררות]

הצדדים יכולים לחתום על הסכם בוררות ייעודי, ואולם, גם אם קיים סעיף בוררות בחוזה מסחרי שנערך בין הצדדים או בתקנון של ארגון מסוים, יראו בסעיף כהסכם בוררות המחייב את הצדדים. בהקשר זה, אין משמעות לשאלה אם הסכם הבוררות נחתם לפני פרוץ הסכסוך או לאחריו.

על פי חוק הבוררות, נוסף לצדדים להסכם הבוררות, יחייב ההסכם גם את חליפי הצדדים, וזאת, כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם. לפי ההלכה הפסוקה, חליף הוא מי שהוסבה אליו זכות או חבות של צד להסכם הבוררות, וזאת מכוח חוק (כגון: מנהל עזבון, יורש, נאמן בפשיטת רגל וכיוב') או בנסיבות אחרות (כגון לפי חוזה).

[בג"ץ 10892/02 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ. מרדכי זיסר, 6.6.2005]

תכנו של הסכם הבוררות
בהסכם הבוררות תהיה בדרך כלל התייחסות כלשהי לזהות הבורר. הצדדים יכולים לציין בהסכם את שם הבורר שירצו למנות לדיון בסכסוך ביניהם או לציין את זהות האדם שימנה את הבורר (לדוגמא יושב ראש לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב). כן יכולים הצדדים לקבוע בהסכם מה צריכה להיות ההכשרה של הבורר שימונה, לדוגמא עורך דין, רואה חשבון, אדריכל או שופט בדימוס. מטבע הדברים, בחלק גדול מהמקרים יעדיפו הצדדים להגיע להסכמה בינם לבין עצמם לגבי זהות הבורר. עם זאת, וככל ויש מחלוקת בין הצדדים לגבי מינוי בורר, מוסמך גם בית המשפט, לפי בקשת בעל-דין למנות את הבורר.

בהסכם הבוררות יכולות להופיע גם הוראות לגבי הליך הבוררות, כגון, המקום שבו ייערכו דיוני הבוררות, עריכת פרוטוקולים לדיוני הבוררות, הצורך בנימוקים של החלטות הבורר, מגבלת זמנים לניהול הבוררות ולמתן פסק דין, וכן הלאה. הצדדים יכולים להסכים על כך שפסק הבוררות יהיה ניתן לערעור בפני ערכאת בוררות נוספת.

מומלץ לתחם בהסכם הבוררות את סמכויות הבורר בניהול ההליך. בכלל זה, יש להגדיר את היקף המחלוקות שבהן מוסמך הבורר לדון. כן מומלץ לקבוע, אם הבורר יהיה כבול בהחלטותיו להוראות הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות. כך למשל, יכולים הצדדים לקבוע כי הבורר בעניינם יהיה מוסמך לדון רק בסכסוך מקצועי ספציפי שהתגלע ביניהם ויוכל להכריע בו לפי שיקול דעתו, מבלי להסתמך על הוראות החוק הרלוונטיות.

יצוין כי התוספת הראשונה לחוק הבוררות מכילה מעין נוסח סטנדרטי של הסכם בוררות. על פי הוראות חוק הבוררות, רואים הסכם בוררות כמכיל את הוראות התוספת הראשונה, כאשר אין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם. לכן, ככל שהצדדים להסכם הבוררות מעוניינים להסתייג מאיזה מהוראות התוספת הראשונה, מומלץ כי יעשו זאת במפורש במסגרת הסכם הבוררות.

התוספת השניה לחוק הבוררות מכילה הוראות בנוגע לערעור על פסק הבוררות. על פי חוק הבוררות, הוראות התוספת השניה יחולו על כל הסכם בוררות שמקנה לצדדים זכות ערעור על פסק הבוררות, אלא במקרה של סתירה או אם קבעו הצדדים אחרת.

תוקפו של פסק הבוררות
פסק הבוררות מחייב את הצדדים וחליפיהם כמעשה בית-דין, ואולם, פסק הבוררות אינו שווה ערך לפסק דין.

ראשית, פסק הבוררות אינו ניתן לאכיפה באמצעות לשכות ההוצאה לפועל. לפיכך, אם צד לבוררות לא מקיים את הסכם הבוררות, יכול הצד השני לפנות לבית המשפט בבקשה לאישור פסק הבוררות. עם אישור הפסק, ניתן יהיה, בין היתר, לאכוף את פסק הבוררות באמצעות לשכות ההוצאה לפועל.

כמו כן, כל צד רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול, השלמה, תיקון או החזרה של פסק הבוררות או חלק ממנו לבורר, אם קיימת בנסיבות עילת בטלות לפי חוק הבוררות.

לדוגמא, בית המשפט מוסמך לבטל את פסק הבוררות אם הוכח שלא היה הסכם בוררות בר-תוקף או שהפסק ניתן על ידי בורר שנתמנה שלא כדין או אפילו אם תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. בית המשפט מוסמך גם לתקן או להחזיר לבורר את פסק הבוררות, לדוגמא אם הוכח שהבורר פעל ללא סמכות או בחריגה מסמכויותיו בהסכם הבוררות או נמנע מהכרעה באחד העניינים שנמסרו להכרעתו.

אם הבורר לא נתן לבעל-דין הזדמנות לטעון טענות או להביא ראיות או התעלם מהוראות הסכם הבוררות לגבי נימוק הפסק, תחולת הדין המהותי או מועד מתן הפסק, קמה עילה להתערבות בית המשפט בפסק הבוררות.

לבסוף, בית המשפט מוסמך גם לבטל פסק בוררות אם קיימת עילה, שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. נראה כי עילה זו נוגעת למקרים נדירים מאוד, שבהם הוכח קיומו של פגם מהותי בפסק הבוררות, כגון למשל תרמית בה היה מעורב הבורר.

למרות כל האמור לעיל, בית המשפט רשאי שלא לבטל פסק בוררות, גם בהתקיים אחת מעילות הביטול המפורטות לעיל, אם סבר שלא נגרם עיוות דין. כמו כן, בית המשפט לא יבטל את כל פסק הבוררות, אם ניתן להשלים, לתקן, להחזיר לבורר או לבטל רק חלק מפסק הבוררות.

יתרונות וחסרונות של הליך הבוררות
עלויות ניהול ההליך – ניהול הליך בבית המשפט ובערכאת בוררות כרוכים בכל מקרה בתשלום שכ"ט עורכי הדין המייצגים. בנוסף לכך, בבית המשפט, התובע משלם אגרה לפי התקנות, למשל אחוז מוגדר מגובה סכום התביעה. בהתאם, ככל שסכום התביעה גבוה יותר, כך עלויות ניהול ההליך המשפטי יהיו גבוהות יותר מבחינת התובע. לעומת זאת, בבוררות שני הצדדים משלמים את שכר טרחתו של הבורר, לרוב לפי מחיר שעתי שיוסכם מראש. בהתאם, ככל שהליך הבוררות כולל יותר דיונים, בקשות והחלטות, כך עלויות ניהול הליך הבוררות יהיו גבוהות יותר מבחינת שני הצדדים.

קצב ניהול ההליך – הליכים בבית המשפט יכולים להימשך זמן רב מאוד, כאשר בין דיון לדיון בבית משפט יכולים לעבור גם חודשים. לעומת זאת, הליכי בוררות נחשבים מהירים יחסית ודיונים נקבעים בהתראה קצרה יותר, זאת, בהנחה שיומנו של הבורר לא עמוס באופן חריג. בהתאם וככלל, פסק בוררות יתקבל באופן ממוצע בתוך פרק זמן קצר יותר מאשר פסק דין. עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שפסק הבוררות לא בהכרח מסיים את הסכסוך. אם צד להליך הבוררות מפר את פסק הבוררות או סבור שנפל בו פגם, עלולים הצדדים בכל מקרה למצוא עצמם בהליך בבית המשפט לשם אישור או ביטול פסק הבוררות.

פרטיות ההליכים – ככלל, הליכים בבית המשפט נערכים בדלתיים פתוחות, כאשר כל אדם רשאי לשבת באולם בית המשפט וההחלטות בהליך מתפרסמות במאגרים השונים. לעומת זאת, פסקי בוררות אינם מתפרסמים ודיוני הבוררות נערכים בפרטיות, לרוב במשרדי הבורר. ישנה עמדה ידועה ולפיה פרסום החלטות שיפוטיות דווקא מקדם עשיית צדק, שכן השופט מודע לכך שפסיקתו חשופה לביקורת ציבורית ונזהר יותר במתן פסק הדין. על פי עמדה זו, העובדה שפסקי בוררות נותרים פרטיים וחשופים רק בפני הצדדים להליך הבוררות, מהווה חיסרון. עם זאת, ישנם בעלי דין שיעדיפו לברר את הסכסוכים שלהם מחוץ לעין הציבורית ולכן מלכתחילה ומראש יעדיפו לפנות להליכי בוררות.

בשים לב לאמור לעיל, מומלץ מאוד לבחון את היתרונות והחסרונות של הליך הבוררות, כמפורט לעיל, ובמידת הצורך לקבל ייעוץ משפטי בנושא, והכל בטרם מתן הסכמה לפנות להליך בוררות.