ספק רב אם צ'אק האל ידע לאילו מחוזות יגיע עולם המדפסות התלת מימדיות, כשהוא רשם את הפטנט למדפסת התלת מימדית שאותה הוא המציא, אי שם בתחילת שנות ה – 80 של המאה הקודמת. 40 שנים לאחר מכן, ספק רב אם גם אנחנו מסוגלים להעריך לאן עוד היא יכולה להתפתח.
כמעט ואין צורך להציג בימינו הטכנולוגיה המאפשרת לייצר דגמים תלת מימדיים באופן ישיר מהמחשב. הטכנולוגיה נמצאת בנסיקה מתמדת וניתן למצוא כיום מדפסות שכאלה כמעט בכל תחומי התעשייה. מדפסות תלת מימד משמשות היום להדפסת מוצרים מפלסטיק, מוצרי טקסטיל שונים ואף בתעשיית המזון, הביולוגיה והרפואה הולך וגדל השימוש בטכנולוגיה. לצד צמיחה מהירה בענפים אלו, גדל גם השימוש במדפסות תלת מימד ביתיות, אם כי נכון להיום נראה שבקצב איטי יותר.
להדפסה התלת מימדית יתרונות מגוונים ורבים ביחס לטכנולוגיות הייצור המסורתיות. כך למשל ההדפסה התלת מימדית מביאה עימה חסכון בעלויות ייצור, לרבות באמצעות שימוש יעיל יותר בחומרי הגלם, חסכון בכוח אדם, חסכון במקומות אחסון, חסכון בהובלה ובשינוע וחסכון בזמן עבודה. יותר מכך, יתרונות הטכנולוגיה אינן מתמצות רק בחסכון המהותי בפני עצמו, אלא אף ביכולת לייצר כמעט כל דבר ובכל מקום, ויכולת זו ודאי תלך ותשתכלל עם השנים.
עם זאת, כפי שההיסטוריה מלמדת, עולם המשפט מתקשה מאוד להדביק את קצב ההתקדמות המטאורית של עולם הטכנולוגיה. טכנולוגיות פורצות דרך מציבות לרוב אתגרים לא מבוטלים בפני עולם המשפט, אשר מטבעו הוא זהיר יותר ולכן השינויים בו לוקחים זמן, בשים לב להליכי החקיקה המסורבלים הנדרשים.
דוגמא מצויינת לכך היא חוק זכויות יוצרים. עד לחקיקתו בשנת 2007 דיני זכויות היוצרים בישראל הושתתו על חוק זכות יוצרים, 1911 – חוק אנגלי שנחקק בתחילת המאה העשרים, תקופה שבה הטלוויזיה טרם הומצאה, שלא לדבר על המחשב, המדפסת והאינטרנט. החוק הישן הוחל על ארץ ישראל המנדטורית בשנת 1924, ושלט בכיפה עד העת האחרונה (יחסית), במשולב עם פקודת זכות יוצרים האנגלית, משנת 1924, אשר השלימה ותיקנה אותו.
המצב המשפטי ששרר היה מסורבל ומסובך, ובית המשפט העליון קרא לא פעם לתיקונו. אלא שחרף הקמתה של ועדה לתיקון החוק עוד בשנות ה – 70 של המאה הקודמת, הצעת חוק חלופית אשר שימשה בסיס לחוק החדש לא קרמה עור וגידים עד לתחילת שנות האלפיים. זאת בין השאר משום שעד שהסתיימה הכנתה של טיוטת הצעת החוק בפעם הראשונה בשנות ה – 90, כבר חלו התפתחויות דיגיטליות חדשות אשר הפכו את הצעת החוק הראשונה לבלתי רלוונטית.
רק בשלהי שנת 2007 הצליחו להגיע להסכמות ולהעביר את החוק החדש – חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007, שמסדיר עתה את דיני זכויות היוצרים בישראל. אלא שגם חוק זה מפגר אחר החידושים הטכנולוגיים וכל סוגיית ההעתקות הפרטיות למשל, נעדרת ממנו.
ומכאן, בחזרה לענייננו – כמו טכנולוגיות שיתוף קבצי הסרטים והמוסיקה, וטכנולוגיות הצריבה על מדיה מגנטית לפניה, גם טכנולוגיית ההדפסה בתלת מימד מעוררת דאגה בקרב בעלי זכויות הקניין הרוחני מכל הסוגים. לא לחינם צוטט קניה ווסט אומר שהוא אוהב רובוטים אך חושש ממדפסות התלת מימד אשר להן יש פוטנציאל לפגוע בפרנסתו כבעל מותג.
הקניין הרוחני המסורתי אינו אחיד וכולל נכסים רוחניים מסוגים שונים. מרביתם מוסדרים באמצעות מרשם פומבי, ונובעים מהיותם בלתי מוחשיים ומבוססים על מאמץ, כשרון מחשבתי, אינטלקטואלי או יצירתי. ענפיו המרכזיים והידועים של הקניין הרוחני הינם ענף זכות היוצרים (מעניק הגנה על יצירות המהוות דרך ביטוי של רעיון), ענף העיצובים (או בשמם הקודם – מדגמים, המגן על העיצוב החיצוני ואסטטי של מוצר המיועד לשכפול תעשייתי), ענף סימני מסחר (המגן על מותגים, סלוגנים ושמות מסחריים) וענף הפטנטים (המגן על רעיונות והמצאות).
חרף ההבדלים בין ענפי הקניין רוחני השונים, כולם מתבססים על הגישה התועלתית חברתית. כלומר, מתן תמריצים לממציאים להשקיע ולפתח המצאות, תוך הענקת בלעדיות בהמצאה (לפרק זמן שונה ביחס לכל נכס רוחני), כדי שבתמורה, ישתף הממציא את הציבור בהמצאתו. הממציא נהנה מתקופה לא מבוטלת של בלעדיות במהלכה יכול הוא, מעבר להגשמת כשרונו האישי, להחזיר את השקעתו הכלכלית ואף יותר מכך, עד שהוא נדרש למסור אותה לשימושו החופשי של הציבור בתום תקופת הבלעדיות.
הדפסת תלת-המימד מציבה אתגרים של ממש לרציונל שבסיס דיני הקניין הרוחני, ומעלה תהייה אם בעידן הטכנולוגי הנוכחי הגישה התועלתית חברתית עודנה רלוונטית. ראשית – כאשר כל אחד כמעט יכול להדפיס לעצמו את המוצרים הנחוצים לו בעלות אטרקטיבית ובזמינות גבוהה, נפגע התמריץ לפיתוחם של מוצרים לתועלת הציבור, בבחינת איש איש לעצמו.
שנית, הדפסת תלת מימד מאפשרת להפר זכויות קניין רוחני באופן קל ופשוט, עד כי עשויות להתקיים הפרות המוניות אשר אין לבעל הזכות כל יכולת כלכלית ומעשית להתמודד איתן. שהרי בעל הזכות לא יוכל לעולם לנהל הליך משפטי נגד כל מפר ומפר אשר עושה שימוש במדפסת תלת מימד, וימצא עצמו עם ידיו על ראשו, כך שתמריץ הבלעדיות אף הוא הופך בלתי רלוונטי. עדות חיה לכך אנו מוצאים היום בהפרת זכויות הקניין הרוחני המתרחשות חדשות לבקרים באמצעות האינטרנט, בעיקר ביחס לזכויות היוצרים, אשר כאמור אף איתה מתקשים החוק הקיים וכן בתי המשפט, להתמודד.
הפרות הקניין הרוחני באמצעות הטכנולוגיה יכולות לבוא לידי ביטוי באופנים רבים. כך ניתן כיום לסרוק באמצעות סורקים מיוחדים כמעט כל מוצר קיים ולבצע הדפסה שלו, ניתן לעשות שימוש בתוכנות להעתקה ידנית, כמו גם להוריד או לשתף קבצים הכוללים העתקת שרטוטים. בכל אחת מן הדוגמאות הללו ניתן להפר שלל זכויות קניין רוחני.
ענף זכויות היוצרים עשוי להיפגע משימוש מפר בשרטוט המוגן בזכויות יוצרים או העתקה פסולה של קובץ התכנות (קוד) של המדפסת, אשר ההגנה או האבטחה עליהם כמעט בלתי אפשרית.
ענף העיצובים (מדגמים), צפוי להיפגע אף יותר מכולם, שכן יש להניח כי משתמשי קצה רבים יפעלו להעתקם של מוצרים תלת מימדיים הרשומים כמדגם, ויוכלו להדפיס מוצרים מוגנים ללא רשות מבלי שאיש יפריע להם. ככל שיהיו טבועים על המוצרים המועתקים לוגו או שם שיועתקו אף הם, תתקיים פגיעה גם בענף סימני המסחר. העתקה של רכיב פונקציונאלי במוצר תוביל לפגיעה גם בענף הפטנטים.
כפי שהתרחש בעולם הסרטים והמוסיקה, גם קבצים של מודלים להדפסה במדפסות תלת מימד משותפים כיום בקבוצות ברשתות החברתיות, וכל מי שברשותו מדפסת תלת מימד יכול לאתר את הקובץ הנדרש ולהדפיס לעצמו את המוצר המבוקש.
אמנם עוד לא הגיעה העת אשר כל אחד מדפיס לו בביתו זוג נעליים, צעצוע או שעון (כנראה בשל הקלות והזמינות שברכישת מוצרים באינטרנט, הפיתוח של הטכנולוגיה בכיוונים אלו אינו משתלם) אולם בהחלט ייתכן כי יום זה יגיע (ניתן אף להעלות על הדעת עידוד של צרכנים לעשות שימוש במדפסות תלת מימד לצרכים אישיים כדי להילחם למשל בתרבות הצריכה מטעמים אקולוגיים, כדי להילחם בעבדות ילדים או מטעמים אחרים).
כך או אחרת, ספק אם בעלי הקניין הרוחני יהיו מסוגלים להתמודד עם ההפרות, בדיוק כפי שבעלי זכויות היוצרים בתעשיית המוסיקה לא היו מסוגלים להתמודד עם ההפרות הביתיות הרבות. קשה לדמיין תאגידים מסחריים רודפים אחר אדם פרטי המפר זכות באמצעות הדפסת מוצר בתלת מימד לשימוש עצמי (מבלי להיכנס לסוגיית ההגנות), ולו בשל התדמית השלילית שעלולה להצטייר מכך.
כל זאת, מבלי שהזכרנו את אלו אשר ינצלו לרעה את הטכנולוגיה ויבקשו להשתמש בה כדי לעשות שימוש מסחרי מפר בעלויות ייצור אפסיות. סביר להניח כי כפי שקורה בדרך כלל, מוצר מועתק לא ישתווה למוצר המקורי, אולם אין לדעת מה יהא היקף ההשפעה של הטכנולוגיה בעניין זה.
מה בכל זאת יכולים בעלי הקניין הרוחני לעשות? ראשית, להמשיך ולעגן את זכויותיהם כדי ליצור עובדה מוגמרת כלפי המפרים. שנית, לא לחשוש להיות יצירתיים ולחשוב מחוץ לקופסא. חשיבה מחוץ לקופסא סייעה להתמודד עם ההפרות בעולם המוסיקה באמצעות מתן אפשרות לרכוש זכויות שימוש במחירים אטרקטיביים למשתמשי הקצה. באופן דומה ניתן לעשות שימוש בשרטוטים או תוכניות הדפסה בתשלום אשר ישתלם למשתמש הקצה.
ברוח זו כבר נבחנים נסיונות בתחום האופנה על ידי מכירת גישה לקבצי עיצוב מוצרי אופנה באמצעות "טוקנים חסרי תחליף" (NFT – Non-Fungible Token), כך שלרוכשים תינתן גישה לקבצי מקור שיאפשרו הדפסת תלת מימד של המוצרים באופן מוסדר ומבוקר. מודל עיסקי זה עשוי להוות פלטפורמה להנגשת סחר בעיצובים באופן חוקי.
לסיכום, עולם המשפט מצידו כנראה ימשיך לדשדש מאחורי ההתפתחויות הטכנולוגיות, ואף אם ייערך להתמודד עם האתגרים אין זה מן הנמנע שיהיה זה בבחינת מעט מדי מאוחר מדי. הפתרונות המעשיים האמיתיים ככל הנראה ינבעו מתוך המודלים העסקיים החדשים שיתאימו עצמם למציאות המשתנה במהירות.
