בפסק דין שניתן לאחרונה, אישר ואפילו הרחיב בית המשפט העליון את האיסור שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, לרשת הסופרמרקטים והקמעונאות רמי לוי, להפיץ או להשתמש במותג הפרטי של הרשת "Olla" לפסטה ורטבים לפסטה ואף הורה לרשת להסיר את המוצרים הללו ממדפי החנויות.
כידוע בשנים האחרונות רשתות שיווק החלו מפתחות מותגים פרטיים שלהן, לרוב זולים יותר ממותגי המקור המשווקים אצלן ממילא, במטרה להתחרות בהן. זו בדיוק מטרתו של המותג Olla במסגרתו נמכרות פסטות ורוטבי פסטות ברשת רמי לוי. ואולם ככל הנראה רשת רמי לוי הלכה צעד אחד רחוק מידי בפיתוח המותג הפרטי.
בשלהי 2017 הגישה חברת ברילה, מהחברות הגדולות בעולם לייצור ושיווק מוצרי פסטה, תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א, נגד רשת הקמעונאות רמי לוי, וביקשה לקבל צו מניעה זמני, כאשר לטענתה אריזות הפסטה וצנצנות הרטבים Olla דומות עד כדי הטעיה לאריזות מוצריה שלה ובכך מבצעת רמי לוי עוולת גניבת עין. צו המניעה הזמני ניתן לגבי אריזות פסטה ולא לגבי רוטב הפסטה ושני הצדדים ערעור לבית המשפט העליון – ברילה להרחבת צו המניעה כך שיכלול גם רוטבי פסטה ורמי לוי בבקשה לביטול צו המניעה.
בית המשפט העליון (רע"א 1065/18) דחה את ערעור רמי לוי ואף הרחיב את צו המניעה לגבי רוטבי הפסטה.
אזכיר כי עוולת גניבת עין מותנית בהוכחת שני יסודות מצטברים: המוניטין שרכש היצרן; והחשש הסביר להטעיית קהל הצרכנים, כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע.
לעניין המוניטין אישר בית המשפט העליון את קביעת המחוזי כי החוזי הכללי של אריזות הפסטה וצנצנות הרטבים מתוצרת ברילה מוכר מזה שנים רבות בקרב הצרכנים בישראל.
עוד נקבע כי עצם קיומו של דמיון רב בין האריזות מהווה לכאורה אינדיקציה לרכישת מוניטין ע"י ברילה. התבוננות קצרה באריזות המוצרים אינה מותירה מקום לספק, כי בעת עיצוב אריזותיה שיוותה רמי לוי לנגד עיניה את אריזותיה של ברילה:
קופסאות הקרטון הכחולות; צורתן; גווני הכחול המשתנים; חלוניות התצוגה – כל אלו הם אלמנטים המצטרפים לכדי חוזי כללי שנודעת לו זיקה מובהקת לאריזות הפסטה של ברילה.
הוא הדין באשר לצנצנות הרטבים; צנצנות דומות בגודלן, בעלות מכסה כחול ומדבקה כחולה עליה איורים דומים. ודוק: ברילה אינה מבקשת הגנה על כל אחד מן הרכיבים החזותיים בפני עצמו, כי אם על החוזי הכללי שנוצר כתוצאה מהצטרפות רכיבים אלו זה לזה.
בית המשפט העליון אף קבע כי גם יסוד ההטעיה מתקיים. המבחן לכך הוא מבחן אובייקטיבי, במסגרתו בוחנים קיומו של חשש סביר לכך שצרכן יטעה וירכוש המוצר המפר, בעוד הוא סבור, בטעות, כי הוא רוכש את המוצר המקורי. אין דרישה להוכחת כוונת הטעיה או הטעיה בפועל.
המבחן המקובל לבחינת חשש סביר להטעיה הוא המבחן המשולש, המורכב משלושה מבחני משנה: המראה והצליל; סוג הסחורה וחוג הלקוחות; ושאר נסיבות העניין.
אין מחלוקת כי סוג הסחורה וחוג הלקוחות זהים. מדובר במוצר צריכה בסיסי שמחירו זול, שווה לכל נפש; לא במוצר יקר ואיכותי, המיועד לחוג לקוחות מצומצם ומתוחכם. בהתאם, סביר להניח כי פרק הזמן המוקדש לבחירת המוצר קצר יחסית, ומידת תשומת הלב של הצרכן בעת בחינתו אינה גבוהה. כך בפרט בעת עריכת קניות, נוכח עומס הגירויים הרב המקיף את הצרכן מכל עבר.
מבחן המראה והצליל נחשב למבחן המרכזי מבין שלושת יסודות 'המבחן המשולש' ובבוחנו לפי מבחן זה קבע בית המשפט העליון כי הרושם הכללי המתקבל מבחינת שתי האריזות הינו כי ישנו דמיון חזותי המקים לכאורה חשש סביר להטעיית קהל הצרכנים, במיוחד בבחינה נוכח ההנחה המסתברת שתשומת הלב המוקדשת ע"י הצרכנים בעת רכישת המוצרים אינה גבוהה.
בפסיקתו זו יישם בית המשפט העליון את בחינת שני מרכיבי עוולת גניבת העין, יסוד המוניטין ויסוד ההטעיה, ושלח את רשת הקמעונאות רמי לוי לעצב אריזות שונות למותג Olla.
