ENGLISH
Default-Post-4

כלל שיקול הדעת העסקי – חומת מגן נצורה

ספטמבר 2008

כידוע, נושאי משרה חבים חובות זהירות מתוקף הוראות חוק החברות, ומחוייבים לנקוט באמצעי זהירות סבירים לצורך קבלת החלטותיהם העסקיות בחברה.[1] לאחרונה, חלה התפתחות מהותית בעניין זה, ושיאה בא לידי ביטוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) שניתן ממש לאחרונה בעניין בטר פלייס נגד אגסי ואח' (ת"א 47302-05-16), מפיו של כבוד השופט גרוסקופף [2].

בפסק דין זה קיבלה דוקטרינת "שיקול הדעת העיסקי", עליה יפורט בהמשך, רוח גבית, והתבססה כדוקטרינה המרכזית להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות נושאי משרה בחברה. דוקטרינה זו, אשר במשך שנים לא היה ברור אם חלה בישראל, עוגנה סופית ממש לאחרונה בהלכת בית המשפט העליון שנקבעה בע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ (28.12.2016).

הדוקטרינה הינה ייבוא של הכלל האמריקאי הקרוי Business Judgment Rule או בקיצור BJR, הקובע כי בית משפט יעניק חסינות לנושא משרה ולא יבחן בדיעבד את טיב ההחלטות עסקיות שלו, כל עוד הן נתקבלו בהיעדר ניגוד עניינים, בתום לב ובאופן מיודע.

כבוד השופט גרוסקופף היטיב לפרט במילים שלו את אופן השימוש בכלל וכתב כי "כלל שיקול הדעת העסקי אינו פוטר את נושאי המשרה מהחובה לפעול בזהירות ראויה בניהול ענייני החברה, אלא רק ממיר את הביקורת השיפוטית על עמידתם בסטנדרט הנדרש מביקורת מהותית ("האם ההחלטה העסקית היתה רשלנית?") לביקורת פרוצדורלית ("האם ההחלטה העסקית התקבלה באופן ראוי?") (סע' 62 שם). הנחת המוצא היא שבהיעדר ניגוד עניינים ולאחר שקלול המידע הרלבנטי, נושאי משרה מעוניינים להגיע להחלטות עסקיות כדאיות עבור החברה.

לסיכומם של דברים עד כה, כלל שיקול הדעת העסקי אמור להוות "מחסום" מפני תביעות העוסקות בהחלטות שאינן נגועות בניגוד עניינים, ואשר התקבלו בפרוצדורה תקינה. הטעם ביצירתו של "מחסום" זה הוא להקנות לנושאי המשרה הגנה מפני הסיכונים הכרוכים בקבלת החלטות עסקיות עבור החברה, ובראשם הסיכון כי יימצאו חייבים לפי דין, ויידרשו לשלם לחברה את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהחלטות אלה.

כבוד השופט גרוסקופף אף הרחיב על מרכיבי הכלל, שלפיו החלטה תיחשב כמודעת וכמיודעת כאשר:

(1) בפני נושא המשרה עמד כל המידע הרלבנטי ההכרחי לנושא המשרה, בנסיבות העניין, לשם קבלת ההחלטה, ולא נעדר מידע מהותי. לעניין זה, מבחני העזר העומדים לרשות בית המשפט הם למשל היקף החומר והמידע, פרק הזמן שבו נתקבלה ההחלטה, מספר החלופות שנבחנו, היקף ורצינות הדיון, מספר בעלי המקצוע שהיו מעורבים בהחלטה וכדומה.

(2) נושא המשרה הפעיל שיקול דעת עצמאי בעת שהשתמש במידע הרלבנטי שעמד לרשותו, ואשר התאים ליכולתו ולהבנתו המקצועית. ואולם, אין לבוא בטענות לנושאי משרה בחברת בת (כפי שקרה בעניין בטר פלייס), שעה שפעלו בהתאם להנחיות והוראות הנהלת חברת האם מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי. כמובן שכלל זה אינו חל במקרים של הוראות לא חוקיות או הגורמות לעוולה לצדדי ג'.

(3) החלטת נושא המשרה לא התקבלה בפזיזות, באדישות או בכוונה לגרום לנזק לחברה. מרכיבים אלו הינם השתקפות של סעיף 263 לחוק החברות, המחריג את חסינות נושאי המשרה שעה שהחלטותיהם התקבלו בפזיזות או בכוונה לגרום נזק, וקובע שהחלטות פזיזות אינן נחשבות כהחלטות מיודעות.

בהתבסס על כל אלו, ולאחר בחינה מפורטת של דוקטרינת שיקול הדעת העסקי (כמו גם של עניינים נוספים), דחה בית המשפט את התביעה בעניין בטר-פלייס על הסף נוכח הקביעה כי נושאי המשרה קיימו את הנדרש לפי הדוקטרינה , ומכאן הם זכאים לחסות תחת ההגנה שהיא מעניקה לנושא המשרה המקבל החלטות בחברה.

לסיכומו של עניין, יפים דבריו של השופט גרוסקופף:

"אכן, בדיעבד, כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה, ואולם החלטות עסקיות אינן מתקבלות בסיועה של חוכמה שבדיעבד, ועל כן מצווים אנו שלא לבחון  את התנהלות הדירקטורים ונושאי המשרה מבעד למשקפיה. מטעם זה, ומטעמים טובים נוספים, אין בתי המשפט בישראל מהרהרים אחרי החלטות עסקיות מיודעות שקיבלו נושאי משרה בתום לב וללא ניגוד עניינים. כך ביחס למקרה הכללי של חברות המנהלות עסקים בישראל, וכך  – מקל וחומר – במקרה של חברות הזנק שכשלו. על כן דין התביעה שלפניי, שכל כולה תקיפה בדיעבד של הגיון עסקי שהכזיב, להידחות על הסף."[3]


[1] ראו סעיפים 252-253 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

[2] כב' השופט עופר גרוסקופף מונה אך כשופט בבית המשפט העליון וזו אחת מהחלטותיו האחרונות כשופט מחוזי (להלן: "עניין בטר פלייס").

[3] עניין בטר פלייס, פסקה 173


המפורט לעיל מהווה מידע כללי בלבד ואינו כולל סקירה מקיפה של כל הוראות הדין ומכלול הסוגיות הרלוונטיות לנושא המאמר.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי ויש להיוועץ עם עורך דין, לפי הצורך, תוך בחינת נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.

מאמרים נוספים

ייפוי כח מתמשך – מה זה?

הכלי המשפטי של יפוי כח מתמשך מאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו להחליט היום, מי וכיצד ידאגו לנו, לגופנו, למשפחתנו, לנכסינו ולעסקינו, וזאת במידה ובעתיד לא נוכל, חלילה, לקבל החלטות כאלו בעצמנו…

שימוש חופשי ביצירה בה בעל זכות היוצרים אינו ידוע לפי סעיף 27א – פתרון או בעיה?

רוב האנשים אינם יודעים זאת, אך בכל פעם שהם מפרסמים תמונה, אפילו אם זה ברשת חברתית, הם חשופים לכך שכל גוף או אדם ייקח את אותה התמונה (למשל לאחר שזו הועברה בין כמה אנשים) ויעשה בה שימוש, ואפילו שימוש מותר. וישאל את עצמו השואל – איך זה יכול להיות? איך אדם יכול לעשות שימוש בתמונה אישית, שאני צלמתי ולא הייתה לי כל כוונה שתגיע לכולי עלמא, ועוד שזה יהיה בסדר?..

אתגר המדפסת התלת מימדית בעולם הקניין הרוחני

ספק רב אם צ'אק האל ידע לאילו מחוזות יגיע עולם המדפסות התלת מימדיות, כשהוא רשם את הפטנט למדפסת התלת מימדית שאותה הוא המציא, אי שם בתחילת שנות ה – 80 של המאה הקודמת. 40 שנים לאחר מכן, ספק רב אם גם אנחנו מסוגלים להעריך לאן עוד היא יכולה להתפתח…

חשיפות של יזמים באופן אישי לתביעות מצד עובדים?

האם מנכ"ל או בעלים של חברת סטארט-אפ יכול להיות מחויב לשלם חוב בגובה מאות אלפי שקלים שהחברה צברה כלפי עובד בכיר שהועסק בה, בין היתר בגין הפרות חוזרות ונשנות של זכויותיו, לרבות אי תשלום שכרו…

האם קבוצה לשיווק ופרסום מוצרים ברשתות החברתיות חשופה לתביעת קניין רוחני?

קבוצות רכישה ברשתות החברתיות השונות כבר מזמן הפכו לדבר שבשגרה אשר רבים מאיתנו עושים בהן שימוש. אך מה קורה כאשר השיווק והפרסום ברשתות אלו נעשה תוך מכירת מוצרים מזויפים? מי נושא באחריות לפעילות מפרה שכזו? האם פייסבוק רשאית להסיר חשבונות מפרים ללא התראה מוקדמת?..

הקניין הרוחני של משחקי לוח ומשחקי קופסא

כאשר אנו יוצרים משחקי לוח וקופסא – כיצד אנו מגינים על זכויות המשחק שלנו ושומרים על עצמנו מפני תביעות של אחרים…